|  | | | | | | | פתוחים לרווחה
מאת: לילה בן הרוש, מערכת וואלה!
יום רביעי, 29 ביולי 2009, 13:57
איך עוקבים אחר הרצון הפנימי, אך גם מקבלים את המציאות? איך משלבים טנטרה עם אלמנטים מהטבע לכדי שיטת אימון? אנוסארה יוגה – עכשיו גם בישראל
 
פירוש המילה אנוסארה יוגה בסנקסריט - "לציית למשאלת ליבך ולקבל את הדברים כמו שהם" (אילוסטרציה: ShutterStock)
פירוש המילה אנוסארה יוגה בסנקסריט - "לציית למשאלת ליבך ולקבל את הדברים כמו שהם", או במילים פשוטות - לזרום עם מה שיש. האנוסארה יוגה, שלא כמו היוגה הקלאסית, נשענת על פילוסופיית הטנטרה ומשום כך היא יותר רכה ופחות נוקשה, יותר זורמת עם החיים ומה שהם מביאים ופחות מנסה לייצר "משמעת" וסדר, כפי שדרוש ליוגיסט הקלאסי. השיטה נוסדה על ידי ג'ון פרינד ב-1997 ומשלבת בתוכה פילוסופיה טנטרית עם עקרונות ישורת אוניברסליים.
הפילוסופיה הטנטרית
פילוסופיית הטנטרה בבסיסה אומרת "כן" לחיים, גם לטוב וגם לרע, היא אינה שיפוטית
הפילוסופיה הטנטרית צמחה במקביל לפילוסופיה היוגית במזרח הרחוק, אך בניגוד ליוגה הקלאסית, שמביאה איתה משמעת וגבולות מאוד ברורים, הטנטרה מביאה איתה פתיחות ועבודה מתוך הלב והרגש, והיא אינה מגדירה את הדרך שלה בגבולות נוקשים.
שורשי הטנטרה המסורתית מצויים בתחילת האלף הראשון לספירה. פילוסופיית הטנטרה בבסיסה אומרת "כן" לחיים, גם לטוב וגם לרע, היא אינה שיפוטית ומטרתה להתעלות מעבר לדואליות. הטנטרה היא תורה שאינה מכחישה דבר ואינה מסרסת שום דרך, היא רואה בחיוב את הכל, מתבוננת במה שמגיע אלינו והולך כמו בגלי האוקיינוס. לפי הטנטרה, זוהי הדרך להתעלות מעל הדרך הרגילה ולהגיע אל דרך המלך.
בחרתי להביא בפניכם את אחת הסוטרות מתוך ההבנה העילאית של אושו, שמתארת את הטנטרה בהווייתה המלאה:
"התורה הגדולה היא להכנע,
לוותר על השליטה ולהניח לשלם לסחוף אותך,
לסחוף אותך כרצונו,
אל תשחה נגד הזרם,
הנח לנהר לשאת אותך".
במילים אחרות ופשוטות הטנטרה אומרת פשוט להיות ולקבל את מה שיש. אמנם בארצנו טנטרה מתורגמת למיניות בלבד, אך טנטרה היא פילוסופית יחסים שלמה, שלא מדברת רק על נוכחות ביחסי מין, אלא על נוכחות, שמחה וקבלה מהלב בכל תחומי החיים.
חמשת עקרונות הישורת
העקרונות הללו מתאימים לחיי היומיום ויכולים להיות מיושמים בכל סיטואציה 
כאשר אנחנו באים אל החיים בראייה פתוחה, אנחנו יכולים לראות את האפשרויות הרבות העומדות בפנינו
האנוסארה יוגה מבוססת על חמשת עקרונות הישורת. עקרונות אלה מנחים את האדם המתרגל לישורת עם האלמנטים שבטבע. בדיוק כפי שגלי האוקיינוס מתרחבים ומתכווצים, כך גם מתרחבים ומתכווצים הלב שלנו, שדה הראייה והדם הזורם בגופנו.
תרגול עקרונות הישורת על פי האנוסארה מאפשר את העמקת תחושת החיבור לגוף. העקרונות הללו מתאימים לחיי היומיום ויכולים להיות מיושמים בכל סיטואציה, ביחסים מול עצמי וביחסים עם האחר. העקרונות הללו מביאים לישורת פיזית של הגוף וממנו פועלים אל הישורת הפנימית.
1. עיקרון הזרימה בנועם – הדרך להיפתח לחיים בהווה ולראיית המציאות בקשת רחבה יותר. כאשר אנחנו באים אל החיים בראייה פתוחה, אנחנו יכולים לראות את האפשרויות הרבות העומדות בפנינו ולא להיות תקועים בזווית ראייה אחת, או בדרך אחת שבאופן טבעי עוצרת את זרימת החיים הטבעית.
2. עיקרון האנרגיה השרירית - תהליך של יצירת תנוחות, בשילוב המחשבה והלב, באמצעות הפעלה עמוקה של השרירים. בתהליך זה אנחנו נחזק את גבולות שלנו. כאשר גבולות העצמי שלנו והגוף שלנו יותר ברורים לנו, קל לנו יותר לא להיכנס לסיטואציות או למצבים בחיי היומיום שאינם מתאימים לנו, מתוך מקום של גבולות ברורים וחזקים לעצמי ולעולם.
3. עיקרון הספירלה המתרחבת – באמצעות תרגול נשימה ומחשבה, נשפר את היכולת שלנו להעצים את אור הלב, להרחיב אופקים ולפתוח אפשרויות. בחיי היום יום, התרגול הזה יכול להביא אותנו לפתיחת החשיבה לעוד אפשרויות שלא יכולנו לראות אותם בעבר, תוך הרחבה והעצמת הידע שלנו בעולם.
4. עיקרון הספירלה המתכנסת - התכנסות פנימה לתוכנו, למציאת הקישור והחיבור הפנימי, המביאה לתחושת שחרור, מיקוד המחשבה ונוכחות מוגברת. כאשר אנחנו נכנסים פנימה לעצמנו ומתחברים לתחושות ולרגשות העמוקים שלנו, אנחנו יכולים לחיות את חיינו עם נוכחות מוגברת, וכמובן אותנטיים יותר ונאמנים לעצמנו. במציאות של ריבוי מסכות ותפקידים שכל פרט לוקח על עצמו, יש חשיבות גדלה והולכת ליכולת להיכנס פנימה ולהבין לשם שינוי מה אני רוצה, לשים בצד את קולות החיצוניים.
5. עקרון האנרגיה האורגנית – משלב את עקרונות האנוסארה במארג, מביא לשחרור יצירתי ולחופש הביטוי. זהו תרגול שמאפשר את הרחבת היצירתיות והחיות בחיי היומיום, למטרת הידרשות ושימור שמחת החיים בתוך עולם מורכב, אוטומטי ומהיר.
האנוסארה היא תרגול, כאשר אנחנו מביאים לתוכה את כל החלקים שנמצאים בתוכנו - את הטוב ואת הרע, את כל המחשבות, התפיסות וכל מה שמתרחש בעולמנו, כאשר אנחנו בוחרים להגיב אל הכל בצורה חיובית. אנוסארה יוגה מביאה אותנו לחיות ברגע הנוכחי כאן ועכשיו, ולחיות במלוא העוצמה את החיים. יש בה פתיחות לתגליות ולדרכים חדשות, והיא איננה מקובעת על הפילוסופיה בה בכל בני האדם יש טוב.
קישורים:
| |
|
| |
|
אנוסארה יוגה – לגלוש על גלי החיים (חלק א') / אראל בן צדוק
בפתח המדריך ללימוד "אנוסארה יוגה" אומר ג'ון פריינד, מייסד השיטה, משפט שנגע ישר בליבי כמו חץ שלוח (ומסתבר שהיה לי מאוד חשוב לשמוע כמורה ליוגה) : "ללמד יוגה זה אחד המקצועות המכובדים ביותר שאתה יכול לעסוק בו".. "לעזור למישהו להקל על סבלו ולגלות מחדש שמחה ואהבה בחיים זאת אחת מהזכויות הגדולות ביותר שיכולות לעמוד לזכותך". כמנהל בתעשיית ההי-טק לשעבר, שהגיע ליוגה לאחר ש"נפלט" מהעולם, בו קריירה ומעמד כלכלי היה כמעט הכל, דבריו של ג'ון הבהירו לי מדוע הדרך החדשה בה בחרתי חשובה לא פחות מהתקדמות ניהולית, קשרים עסקיים והצלחה כלכלית.
בהמשך אותו ספר, "מתנצל" ג'ון שהיה מורה בכיר ומוערך לאיינגר יוגה, על "פרישתו" מזרם זה והקמתה של "האנוסארה" – היוגה המתפתחת בקצב המהיר ביותר בארצות הברית כיום. ואכן, פרישה זו עוררה לא מעט תרעומת בחוגים שונים וג'ון מסביר ש"לא היתה לי ברירה כי הגעתי למסקנה ששיטת הלימוד שלי שונה באופן מהותי משיטת איינגר" (על הבדלים אלה נעמוד בהמשך).
אז על מה המהומה? כיצד ייתכן שבארצות הברית של שנות האלפיים, בה קיימים עשרות אם לא מאות זרמים שונים של יוגה ורשתות ענקיות של "מכוני יוגה" (שלא תמיד ברור מה ההבדל ביניהם), צצה לה פתאום שיטה "חדשה" של יוגה וסוחפת אחריה מאות ואלפי מורים ותלמידים ? עם הגעתם של כמה מורים לאנוסארה יוגה לישראל, החלטתי לפזר מעט את הערפל עבור הקוראים של פורטל היוגה שעדיין לא יכולים לתרגל אנוסארה באופן סדיר בארץ, פשוט מכיוון שלא ניתן לספור את כמות המורים בישראל אפילו על יד אחת...
אז מה יש באנוסארה שמושך אנשים כה רבים ובמה היא שונה משיטות אחרות ? הרשו לי לפתוח בהסתייגות...קשה מאוד להעביר דרך כתבה בעיתון תחושות. אני התאהבתי באנוסארה, כשנכנסתי (לגמרי במקרה) לסדנה של מורה בשם דזירה רמבוי שביקרה בישראל לפני כשנתיים. את התחושות שלי במהלך השיעור קשה יהיה להעביר במילים אבל אני אנסה בכל זאת (אין מה לעשות...כתבה או לא ?). ההתמקדות של המורה בשיעור היתה בחוויית ההנאה של התלמיד, בשמחה ובחגיגה שבתרגול. השיעור כולו עובר לתלמידים במטרה לגרום להם הנאה. בתור מורה שמלמד יוגה כבר כמה ימים ורואה מאות תלמידים סובלים ביוגה כדי להיראות יפים/חטובים/גמישים וכו', הדבר הטריוויאלי הזה היה בשבילי חידוש. יוגה זה בשביל ליהנות, לחגוג ! פירות היוגה הם מיידיים וכולם מלווים בשמחה והנאה! מאוחר יותר למדתי שהדרך המיוחדת להעביר את השיעור והמסר הזה הוא חלק חשוב ומרכזי בפילוסופיה הטנטרית העומדת מאחורי האנוסארה .
הדבר השני שהרגשתי במהלך אותו שיעור היה משהו שחוויתי כבר פעמים רבות לפני כן – הרגשה טובה מאוד בגוף. אך הפעם, ההרגשה היתה תוך כדי ביצוע האסאנות ולא רק לאחר התרגול (אני אומר הרגשה טובה בגוף מכיוון שפעמים רבות מדי הרגשתי מאוד טוב בשיעור יוגה מהצד של הנפש אבל הגוף סבל מאוד...). ההכוונות במהלך השיעור היו לא-קונוונציונליות. מצד אחד היה להן ניחוח של איינגר, ומאידך, שוני גדול מאוד מתרגול איינגר טיפוסי (ואני השתתפתי בהרבה מאוד שיעורי איינגר...). הדבר שגרם לתחושה טובה במיוחד היה סדרה מובנית של הכוונות שאמנם נאמרו תוך כדי הבלטה של מונחים שלא היו ברורים לי עד הסוף ((Open To Grace, אך התוצאה בגוף היתה נהדרת: לא התבקשתי להיות גמיש במיוחד והתנוחות גם לא סחטו ממני מאמץ שלא יכולתי לעמוד בו. במקום זה היתה התמקדות בהפעלה ייחודית של בית החזה ואזור האגן – הכוונות שלא שמעתי לפני כן מעולם, בוודאי לא בסדר מובנה שכזה (ואני מתרגל יוגה כבר כמה ימים...). מה שהרשים אותי במיוחד היה ההבנה של המורה בגוף האדם ובמנחי הגוף שלא גורמים לכאב או פציעות אלא מרפאים את הגוף, כמי שראה כבר כמה תלמידים נפצעים ביוגה (ולבושתי הגדולה-גם בשיעורים שלי..) גם הדבר המובן-מאליו הזה, היה חידוש. קצב התרגול יצר חום בגוף, מספיק כדי שאוכל ליהנות מהתרככות השרירים אך יחד עם זאת השיעור הועבר לאט והיה דגש גדול מאוד על דיוק והעמקה בתנוחות. בקיצור – אחד משיעורי היוגה הטובים ביותר בהם הייתי מעולם.
אז על מה מדובר בעצם ? בשורות הבאות אנסה לפזר מעט את הערפל ולהסביר מה ומי בעולם האנוסארה ולתת תיאור סכמטי של עיקרי השיטה. תמיד אפשר להיכנס לטוקבקים ולרשום שאלות...נראה לי שלא אספיק לכסות הכל בכתבה אחת אז תקראו בבקשה גם את כתבת ההמשך שתבוא בקרוב...
הפילוסופיה הטנטרית – בסיס התרגול הפיזי
באותו ספר, המלמד אותנו על ה-"אנוסארה יוגה" מספר ג'ון פריינד איך הפך ממורה לאיינגר למפתח שיטת האנוסארה. למרות שבאותה תקופה כבר שלט בצורה טובה בכל אותם אספקטים "טכניים" שאותם למד במהלך הכשרתו, ג'ון מספר על פגישה מופלאה באשראם נידח בהודו עם מורה שלימדה אותו "להתחבר עם ליבם של התלמידים ולעודד אותם לבטא את תרגול היוגה מבפנים החוצה". ואכן, אפשר לומר די בוודאות שמה שמייחד את הזרם המכונה "אנוסארה" ועומד בבסיס ה-"שיטה" היא פילוסופיה מעניינת המשפיעה על אופן התרגול ומערכת היחסים בין המתרגלים ובינם לבין המורה.
גם כאן יכול הקורא הממוצע להרים גבה. מה חדש בפילוסופיה היוגית שלמד ג'ון מאותה מורה מיסתורית ובמה זה שונה מכל אותם שיעורים בהם אנחנו לומדים על הסוטרות של פטנג'לי ועלילותיו של קרישנה בגיטה? כדי לענות על השאלות האלה אני חייב לתת לכם קצת רקע אוטוביוגרפי גם עלי. אמנם הכשרתי הבסיסית היתה (אוי לבושה) בהנדסת מחשבים, אך עם ה"לידה מחדש" שלי וכניסתי לעולם היוגה, הלכתי ללמוד גם פילוסופיה. אמנם נרשמתי ללימודי פילוסופיה של המדע (כיאה לרקע האקדמי שלי) אך אתם יכולים לתאר לעצמכם לאיזה שיעורים התגנבתי ואיפה היה לי יותר מעניין. מבידרמן עד דני רווה, אני חושב שיש לי רקע נרחב בפילוסופיה הודית. כמובן שלא הספיקה לי האווירה באקדמיה – כהשלמה קראתי באדיקות את טוריו של תומר פרסיקו ואף השתתפתי במפגשים עם דורית לובן מדי פעם בפעם. כל זה מבלי להזכיר את עשרות הספרים שקראתי בשקיקה בנושא הפילוסופיה של היוגה (מונקסטננדה עד הייאך ויסודיאן)
ובכל זאת, המפגש עם הפילוסופיה הטנטרית חידש לי כמה דברים. יותר נכון הפך לי את תפישת העולם ב- 180 מעלות ושינה את נקודת המבט שלי בנוגע לדרך שבה אני מסתכל על העולם וכמו שתומר פרסיקו כתב לי פעם: "לדעתי, זו הפילוסופיה הנונדואליסטית העמוקה ביותר של הודו".
במה דברים אמורים? מבחינתה של היוגה הקלאסית העולם נחלק לשניים: הרוח (פורושה) והחומר (פרקריטי). העולם החומרי הוא הבעיה ועולם הרוח הוא הפיתרון. על מנת להגיע לפיתרון (הרוח) אנו צריכים להיפרד מהגשמי. נדרשת הרבה משמעת אך בסופו של דבר תרגול יוגה, כלומר מדיטציה – תביא אותנו אל היעד: חופש מהגוף וחיי נצח רוחניים.
הפילוסופיה הדואליסטית של היוגה הקלאסית כפי שמתפרשת בסוטרות של פטנג'לי זכתה למפנה משמעותי בתקופת האופנישדות בעיקר תודות לחידושיו של שנקרה. אותו פילוסוף דגול ייסד זרם חדש, נונדואליסטי הגורס שאמנם החיים הגשמיים הם בעיה, אך אינם קיימים באמת – החושך הארצי הוא רק אשלייה הנובעת מתפישה שגויה, אנחנו חיים בתוך קולנוע ומה שחשוב וקיים באמת הוא רק המסך הלבן שעליו אנחנו מקרינים את הדרמה – עולם הרוח. כל מה שמשתנה איננו אמיתי, יש רק עולם אחד ממשי – עולם הרוח. חובתנו להבין שאיננו הגוף, המיינד או ההרגשה (Neti, Neti, Neti) – אנחנו חלק מרוח טהורה אחת שהיא הדבר היחיד הקיים בעולם. ההבנה הזו תשחרר אותנו ותביא אותנו לאיחוד עם הדבר האמיתי – עולם הרוח.
על הרקע הזה באה לעולם הפילוסופיה הטנטרית, שעומדת בבסיסה קוסמולוגיה מעניינת על היחסים בין שיווה ושאקטי. עפ"י הפילוסופיה הטנטרית – הרוחניות הטהורה (שיווה) יצרה לעצמה גשמיות טהורה (שאקטי) על מנת לתת לידי ביטוי את כל אותן תכונות רוחניות "תיאורטיות" הקיימות בטוב המוחלט האלוהי מתוך מחשבה, שטוב מוחלט אך מופשט – איננו מספק הנאה לאותו בורא. לכן, בריאת העולם היא הדרך של שיווה הרוחני להביא את עצמו לידי ביטוי ובכך לחגוג את עצם קיומו. הניגוד בין הגשמי לרוחני אם כן, איננו מהווה בעיה. הגשמי איננו מתחת לרוחני וגם לא להיפך – אלא, שאלה שני ביטויים חשובים החיים זה לצד זה של אלוהים בכבודו ובעצמו. הגוף בן החלוף שלנו, הוא ביטוי אקסטטי של הנצחי. החיים אינם סבל – פשוט מפני שהיקום איננו יוצר טעויות. "סבל" איננו קלקול של סדר העניינים הנכון, אלא דרך הכרחית ללמוד המהווה ניגוד של הטוב ובכך מדגיש את עצם קיומו של אלוהים. מנקודת מבטה של הטנטרה, במהלך החיים על פני האדמה אין צורך לפתור שום בעיה כדי להכחיד את הסבל. אם כך, למה אנחנו כאן? לחגוג, ליהנות מהחיים ולהגשים את קיומו הנפלא של אלוהים.
בניגוד לאדוויטה, הטנטרה טוענת ש- "הכל זה אני" ו- "הכל קיים" , כולל הסבל וכך אני גם חופשי להשתחרר מהסבל. בניגוד לתפישה הקלאסית הגורסת שהתשוקה היא הבעיה – הפילוסופיה הטנטרית סבורה שהתשוקה היא השורש של הפיתרון. נולדנו מתוך תשוקה ועלינו לחיות מתוך תשוקה אמיתית. תשוקה לא-אמיתית או פיתויים המסיחים מעלינו את הדעת עלולים להביא לסבל. מטרתנו בחיים היא לגלות למה באמת אנחנו משתוקקים ולהשתוקק עד כמה שניתן להשיגו, כי רק כך נוכל ליהנות בצורה מלאה ושמימית מכל הטוב של אלוהים. הדרך לחרות הינה דרך החיים ולא היפרדות מעליהם (כמו ביוגה הקלאסית או באדוויטה - בדרך רוחנית או הסתלקות פיזית מהעולם)
בקיצור, הפילוסופיה הטנטרית הופכת את היוגה הקלאסית וגם את האדוויטה על ראשה בכך שהיא מקדשת את הגשמיות כחלק בלתי נפרד של הרוח והאלוהי. החומר והחיים, נהפכים לקדושים והדרך לשחרור עוברת דרכם ולא באמצעות התנתקות מהם. הטכניקות הטנטריות כולן עוסקות בחיים הגשמיים ובגוף ובכך אינן זונחות את עולם הרוח אלא מביאות אותו לידי ביטוי, לדוגמא- באמצעות תרגול הא-טה יוגה מודרני שהוא בעיקרו תרגול טנטרי לכל דבר ועניין (במידה והוא מבוצע בצורה הראויה).
הערה: אם מצאתם בפסקאות האחרונות רמזים לבודהיזם, סופיות או עקבות של חסידי רבי נחמן מברסלב...יש עמכם הצדק, כל אלה הושפעו (לדעתי) מהפילוסופיה הטנטרית ואנסה לעמוד על כך בהמשך.
בכתבה הבאה - הפירושים הטנטרים של היוגה סוטרה, עיקרי עקרונות היישורת של האנוסארה והעקרונות הבסיסיים של תרגול היוגה עפ"י האנוסארה.
אראל בן צדוק, מורה ליוגה ומנהל "סטודיו תכלת" ליוגה בכפר סירקין
לקהילת אנוסארה יוגה בישראל (פייסבוק) | | |
| אנוסארה יוגה – לגלוש על גלי החיים (חלק ב') / אראל בן צדוק
תקציר הפרק הקודם: אנוסארה יוגה – זרם "חדש" של יוגה ההולך ותופש תאוצה בארה"ב, המבוסס על פילוסופיה טנטרית וסדרת הכְוָונוֹת ייחודית הנקראות "העקרונות האוניברסלים של היישורת". בפרק הקודם הצגתי את החוויה האישית שלי במהלך סדנאות אנוסארה שנערכו בישראל ואת הרקע הפילוסופי של הקוסמולוגיה הטנטרית העומדת בבסיס תרגול האנוסארה. במאמר זה אתאר בקצרה את עקרונות היישורת היחודיים של האנוסארה (מתנצל מראש – חלק מהתיאורים יהיו טכניים למדי. אני מניח שקהל היעד מורכב ברובו ממורים ליוגה) ובהמשך סדרת המאמרים אמשיך להעמיק בבסיס הפילוסופי ע"י השוואה בין הפירושים הטנטרים והפירוש הקלאסי של היוגה סוטרה.
מאז ומעולם שיעור יוגה היה בשבילי פעילות שבמרכזה עומד ניסיון בלתי פוסק להפוך את עצמי לגמיש. תמיד הייתי בחור חסון וחזק - אבל גמיש ? אני יוצא מנקודת הנחה שהתלמידים שלי מביטים עלי בשיעורים וחושבים לעצמם שהייתי נערת גומי בגלגול הקודם. אני גם יכול לנחש שהם ישמחו לגלות שרק לפני כמה שנים הייתי בחור (נורמלי) המתקשה לבצע כמעט כל תנוחת יוגה כמו מרבית התלמידים המתחילים...
כמובן שהרעיון, שאוכל לבצע את תנוחות היוגה המחייבות גמישות, תמיד קסם לי, אבל איך לעזאזל מצליחים לשפר את הגמישות ? ובכן - תחילת השיעור היתה תמיד זמן קריטי עבורי. שיעור טוב היה שיעור שבו נערך חימום טוב. חימום - שתפקידו היה לאפשר לי לשפר במידת מה את הגמישות ולרכך את הנוקשות. במהלך השנים למדתי שחימום הדרגתי עדיף על חימום מהיר. אבל העיקרון נשאר אותו עיקרון: חימום ← גמישות← תרגול. אך מסתבר, שאחרי שיעור אינטנסיבי שבו היה "חימום טוב" הרגשתי תמיד שאני צריך הפסקה של כמה ימים. אמנם במהלך השיעור, החימום הקֶל על ביצוע התנוחות – אך לאחר השיעור הייתי מושבת כמעט יומיים... כאבי שרירים שנבעו מקרעים או עומס יתר על המפרקים ליוו אותי לאחר התרגול באופן קבוע. במהלך השנים גיליתי שהשילוב של תרגול אינטנסיבי ומהיר יחד עם חימום הגוף אמנם משפר את הגמישות אך יחד עם זאת יש לכך השלכות נוספות וחמורות. פציעות חוזרות ונשנות בשרירים ובמפרקים הזכירו לי שלגמישות החדשה שרכשתי יש גם מחיר, ובטווח הארוך התחלתי לשאול את עצמי אם כל זה בכלל כדאי. להסתובב חודשים עם כאבי ברכיים, כתפיים או אגן זה לא כל כך נעים מה גם שלא ראיתי שאני כל כך חריג בנוף מתרגלי היוגה ה-"רציניים" בת"א. (ראה מאמריה של נילי לנדסמן בנושא : "זמן פציעות" ו- "צולעים כל הדרך אל הסטודיו – הסוד הגדול של היוגים" )
לא פלא שלפעמים בא לי קצת "לנוח" מהמרוץ אחר הגמישות והלכתי לשיעורים רכים יותר. שיעורים שבהם התמקדו בצד ה-"הרוחני" של היוגה. בשיעורים אלה שמו פחות דגש על ההיבטים הפיזיים שבתרגול ויותר על הנשימה, התודעה וכיו"ב. בשיעורים אלה הרגשתי שאני "עף" והִתְעלוּת רוחנית היתה פשוט הרגשה נהדרת. אבל כהיפר-אקטיבי מוצהר, ההיבט הגופני דרכו אוכל לשחרר אנרגיה היה חסר לי ולאורך זמן רציתי תמיד להפעיל את הגוף ולא להסתפק בתרגול רוחני עם נגיעות פיזיות. כך או כך, מהר מאוד מצאתי את עצמי משלב בין שיטות תרגול שונות: מתרגל באופן קבוע שיעורי אשטנגה ומבקר גם בשיעורי שיבננדה. מצאתי ששילוב של שתי הקצוות, גם אם הוא לא מושלם כל אחד בפני עצמו, מהווים יחדיו תרגול "שלם" המאפשר לי לקחת את הטוב מכל העולמות. כמובן שהלכתי לבדוק גם שיטות נוספות: כך לעיתים הייתי מוצא את עצמי בשיעורי איינגר. הדיוק והעזרים קסמו לי מאוד והיו מאירי עיניים, אך החימום שהיה כה נחוץ לי היה מינורי לטעמי. ההיבטים הרוחניים נעלמו כלא היו מה גם שכמעט ולא היו תרגילי נשימה. אז כמהנדס (מחשבים, זוכרים ?) הלכתי מדי פעם ללמוד קצת "טכנולוגיה גופנית" באוניברסיטה של איינגר אבל מעולם לא ראיתי את השיטה הזו כתִרגול העיקרי שלי. גם את ההָכְוונוֹת לא תמיד הבנתי ולמרות שכל המורים (בלי יוצא מן הכלל) הקדישו חלק ניכר מהשיעור להסברים, עדיין היה לי קשה מאוד ליישם אותם בצורה משביעת רצון.
אחסוך מכם את המשך עלילותיי בשאר בתי הספר ושיטות התרגול הנפוצות בישראל, רק אספר שבסיכומו של דבר, בחרתי בדרך האמצע והחלטתי לעבור את הכשרתי כמורה ליוגה-וִיניאסָה. שיטה זו, המנסה לשלב תרגול דינאמי במידה מתונה, כולל חימום "כמו שצריך" לאנשים נוקשים כמוני, יחד עם דיוק ואלמנטים שונים הקשורים בתודעה, שבתה את ליבי בשל עושר המרכיבים ושילובם. יחד עם זאת – הניסיון "לקפוץ על כל החתונות" גרם לי אישית להרגיש שחסר לי "עומק" בתרגול וכמורה ליוגה לא הבנתי איך בדיוק אני אמור לשפר את איכות חייהם של התלמידים. ההָכְוונוֹת לא היו מדויקות ובהירות מספיק, נוצר חום בגוף אך לא ידעתי מה כדאי בדיוק לעשות איתו מבלי לגרום לנזק מצטבר וגם הצד הערכי היה לוקה בחסר (ארחיב על כך במאמר הבא). כך הגעתי למצב שאחרי כ-5 שנים בהם לימדתי יוגה בצורה אינטנסיבית, הרגשתי שהגוף שלי אומר: "די !". המוטיבציה ללמד ירדה פלאים. כמו מרבית המורים להָאטַה יוגה (ואני מכיר די הרבה – תאמינו לי), "הרגשתי" חלקים נרחבים בגופי וכאבים עקשניים באזור הפוריפורמיס תקפו אותי גם בשעות במנוחה. את ההתלהבות הראשונית מכך שאני מורה מבוקש ליוגה שכחתי כבר מזמן והחשק ללמד אבד בהיעדר מוטיבציה ראוּיָה בעיני (מה זה בדיוק מורה ליוגה ? מה הוא אמור ללמד ? וכד'). משבר כללי. בדיוק בנקודה הזו (כמאמר המפורסם – "כשהתלמיד מוכן, המורה מגיעה". אני הייתי בשפל - אז כנראה שאיזושהי מורה היתה חייבת להגיע ...) פגשתי את דזירה רמבוי - המורה הראשונה שלי לאנוסארה (על כך אני מפרט במאמר הקודם). וכך לפתע, למרות שכביכול כבר ראיתי "הכל" - תרגול האנוּסָארַה אותו פגשתי היה בשבילי חידוש מרענן. מצאתי, שאפשר לשפר את המודלים שהכרתי ולקיים תרגול מובנה הכולל אלמנטים חיוניים רבים וכל זאת, בעזרת סדרת הכוונות חדשה שהגה מייסד האנוסארה ג'ון פריינד- המערבת דיוק פיזי עם עבודה רוחנית. בשורות הבאות אנסה לתאר את סדרת ההכוונות הנקראת "העקרונות האוניברסלים של היישורת" העומדת בבסיס תרגול האנוסארה ולהסביר את ההגיון והרקע העומד מאחוריהן. בסיכומו של דבר, עקרונות אלה והתרגול שבא בעקבותיהם, הפכו את הקערה על פיה ושינו לחלוטין את הגישה שלי כמורה ליוגה. פגישתי המקרית עם עקרונות האנוסארה הכניסו לחיי זריקת מרץ חדשה ואף פתחו את ליבי. מטרתם של סדרת מאמרים אלה, הנה לחלוק עמכם את הידע הזה ולחשוף אתכם לאפשרויות החדשות הטמונות בתרגול מסוג זה. לדעתי זהו פרסום ראשון בעברית של המידע הנ"ל ואני מקווה שתמצאו אותו בעל ערך בחייכם.
תרגול היוגה באנוסארה עומד על שלושה מרכיבים: כַוונָה, יישוֹרֶת ופעוּלה.
הכָוונה היא המובילה אותנו לאורך התרגול כולו. הכָוונה של המורה היא הקובעת את איכות השיעוּר יותר מכל מרכיב אחר (לרבות יכולת טכנית או פיזית). ללא הִתְכוְננוּת נכונה של המורה והתלמיד- השיעור יאבד מערכו ויהפוך לשיעור בעל ערך חסֶר או מוּעָט. מהי כָוונה נכונה ? באָנוּסארַה, כוונה כזו מתחילה קודם כל בפתִיחוּת. עפ"י הפילוסופיה הטַנְטרִית, ללא חיבור למקור חיצוני, לא ניתן לקיים את החיים וממילא לא ניתן להתקדם בדרגה הרוחנית. בנוסף, ערנות ורגישות לאיכויות הפנימיות שלנו נחוצים על מנת לבנות כָוונה נכונה. בסיכומו של דבר, רק פתיחוּת מאוּזנת, הכוללת את שני המרכיבים גם יחד יכולה להיקרא כָוונה נכונה. נמשיך ונדגיש, שעוצמתו של הלב היא הכוח המניע מאחורי כל פעולה או ביטוי במהלך ביצוע האסאנה. הלב מוביל (פיזית ומנטלית) את המתרגל ממקום אחד לשני. הלב- ולא השכל !
יְשורֶת – כל תנוחה מתבצעת תוך ערנות לשילוב אופטימלי של כל חלקי הגוף השונים. הסימטריה הדינמית הזו, מתאפשרת ע"י שימוש ב- "עקרונות האוניברסלים של היישורת" – סדרה של הנחיות למתרגל שהגה ג'ון פריינד, המביאה אותנו לשימוש מיטבי באיברים המרכזיים של הגוף כבמלאכת מחשבת. יתרונם של הכללים הנ"ל היא בפשטותם מחד וביעילותם מאידך. בתמצית- הכללים הינם הפעלת "מעגלי אנרגיה" בגוף תוך שימוש נבון במערכות השרירים השונות. ברמה ה-"מעודנת" – בשעת תרגול כל אסאנה, מתבצעת אינטגרציה של העצמי האינדיבידואלי עם העצמי האוניברסאלי (הטבע) כך שהתלמיד מיישר את גופו, את תודעתו ואת ליבו עם האלמנטים האנרגטיים של העולם ובכך מעצים את התרגול ואת יכולתו להתחבר לעולם (ר"ע פילוסופיה טנטרית במאמר הקודם).
פְעוּלָה – כל תנוחה מתבצעת כביטוי לכושרו של הלב ובמהלכה יציבותם של שרירי הגוף מתאזנת עם שמחת החיים ותחושת החופש ההולכת וגדלה של המתרגל. תרגול שאינו מתבצע כ- "פעולה נכונה" מוביל לסבל ולאומללות בעוד תרגול נכון נראה כחגיגה ארוכה ומתמשכת.
ייתכן מאוד שהדברים שרשמתי עד כה נראים לכם כאוסף של סיסמאות ריקות מתוכן בסגנון האמריקני הניו-אייג'י הידוע לשמצה. כל מי שמכיר אותי יודע שאין דבר שאני סולד ממנו יותר מאשר "אופטימיות קוסמית" שאינה נשענת על יסודות יציבים ואיתנים. קרוב לוודאי שזאת אכן התחושה ואני לוקח על עצמי בשורות הבאות לפרוט לפרטים את האמור לעיל ולנסות לשכנע אתכם שהרקע הפילוסופי העומד מאחורי זרם האנוסארה והידע הפיזיולוגי העצום העומד בבסיס התרגול, מוּבנֶה דיו על מנת לספק הכוונה "רוחנית" מצד אחד, והנחיות פיזיות מן העבר השני. אבל כבר כאן ברצוני לשאול אתכם מספר שאלות הנוגעות לתרגול שלכם עצמכם. נסו לענות עליהן בכנות :
א. עד כמה הכָוונה תופשת מקום בתרגול שלכם ? מהי הכָוונה שלכם בתרגול ? האם הכוונה שלכם נוגעת באלמנטים פיזיים (רוצה להיות גמיש, חזק, רזה וכיו"ב), מנטליים או רוחניים ? עד כמה אני רגיש לכָוונה שלי בתרגול ? עד כמה אני פתוח לקבל אנרגיה מכוח חיצוני ועד כמה אני רגיש לאיכויות האנרגטיות הפנימיות שלי (מהן אני בנוי) ?
ב. מהן איכויות התנועה הפיזית שלי ? עד כמה הגוף שלי מנגן כתזמורת אחת מתואמת במהלך התרגול ? האם קיימים מצבים במהלך התרגול בהם חלק אחד מהגוף מרגיש טוב אך חלק אחר סובל ? עד כמה הפציעות עוצרות אותי ומפריעות לרצף התרגול ולהנאה ? איך אני מרגיש בשעות ובימים לאחר התרגול ? האם קיים מצב בו התודעה שלי אינה מתואמת עם הגוף (אני מרגיש רגוע ושקט אך הגוף שלי כואב ודואב) ?
ג. האם אני אוהב את התרגול או שהתרגול הוא "צורך" ? האם במהלך התרגול עולים רגשות חיוביים או שאני חווה נִיתוּק ומאוּשָר מהבריחה (הזמנית) שלי מצרות היומיום ? האם הלב (פיזית !) מוביל את מהלך התנועה או נגרר אחרי שאר איברי הגוף ? האם היוגה מעלה את שמחת החיים הכללית שלי או נמצאת אי שם בין שאר מטלות היומיום שאני חייב לעשות ? האם אני חווה במהלך התרגול הרגשת חופש הולכת וגדלה או בעיקר תסכול הנובע מחוסר יכולתי לפעול באופן "מושלם " ? האם התרגול מכניס שמחה לחיי ?
כאמור, ברמה מעשית, מהווים חמשת ה- "העקרונות האוניברסלים של היישורת" מדריך מפורט לתרגול יוגה עפ"י המרכיבים שהצגתי לעיל. אפרט כעת את עיקרי הדברים וכמובן שאני ממליץ להתנסות בכל אחד ואחד מהם במהלך תרגול יוגה על מנת לבדוק את נכונותם ותקפותם באופן אישי:
- פתיחות למשהו גדול ממני ויצירת בסיס לתרגול ( Open To Grace )
כפי שכבר ציינתי - עפ"י העקרונות של הפילוסופיה הטָנטְרִית, על מנת להצליח לבצע סדרה של פעולות בסיסיות, לקיים את עצמנו לאורך זמן ואף להעצים את האנרגיה הפיזית והמנטלית שלנו – אנו חייבים להתחבר אל מקור חיצוני על מנת לשאוב אנרגיה. ברמה הבסיסית ביותר – הפיזית, מדובר בשאיפת אוויר, הכנסת מזון ומשקה לפינו וכד'. ברמה הבאה – חיבור לסביבה, לקבוצת התרגול וּלַחֶבְרָה. וברמה הגבוהה- חיבור למקור אנרגיה אין סופי, "רוחני" המתאפיין בעיקר באיכויות של "חסד" (באנגלית : Grace). עד כמה אנחנו באמת פתוחים לְ-"חִיבוּר" עם הכניסה שלנו לתרגול ? כמה מאיתנו מבינים שההצלחה של ביצוע האסאנה נעוצה קודם כל ביכולת החיבור שלנו למקור חיצוני בשילוב עם רגישות לאיכויות הפנִימִיוֹת שלנו ? רובנו נוהגים לתת לאגו להשתלט עלינו ברגע ביצוע התנוחה וכך הרגישות שלנו (כפי חוץ וכלפי פנים) כמעט ונעלמת. המאמץ והניסיון להצליח שולטים בתנועות שלנו וקשה לנו להבין שראשית כל, הצלחה בביצוע מנח גוף מסוים תלויה ביכולת שלנו לפתִיחוּת. ברמה הפיזית – יש לרכך את העור עם הכניסה לאסאנה, להרחיב את חלקו הפנימי של הגוף בעזרת הנשימה וליצור כוונָה נכונה. להקשיב לגוף, מה הוא מנסה לומר לי ? הארכת צידי הגוף מקו המותניים עד לצידי האוזניים, מילוי אזור הכליות והגב, החזקת הראש בצורה נכונה. הלב מלא (התלהבות) ורך, פתוח תמיד ונכון לקראת התרגול. (הערה: ושוב אני נאלץ להתנצל. ניתן להדגים פיזית כל אחת מההַכוונוֹת הללו בצורה מעשית אך זהו מאמר טקסטואלי ולא סרטון וידאו...)
- הפעלת אנרגיה שרירית ( Muscular Energy )
השלב השני בביצוע כל אסאנה הוא הפעלת אנרגיה שרירית. לפני מתיחה, תרגיל המחייב גמישות או נסיון לבצע מהלך "אקרובטי" כזה או אחר ביוגה (או מניפולציה גופנית המחייבת שינוי של מנח הגוף), יש לאגד את שכבות הגוף וליצור לכידות גופנית סביב מרכז חזק ויציב. עד שתרגלתי אנוסארה הייתי משוכנע שדווקא בתחום הזה יש לי כישרון מיוחד. בפוֹעַל גיליתי, שאני מפעיל חלק קטן ביותר מהשרירים בגופי במהלך התרגול, ומסתבר שהשאיפה הנלהבת שלי לגמישות (שהוזכרה בתחילת המאמר), לפני ביצוען של הפעולות הנחוצות להגנה וייצוב של המפרקים, היא הגורם הראשון במעלה לפציעות חוזרות ונשנות שאני "סוחב" עד היום. ההנחיות של המורה באנוסארה הנן: "להדק את העור לשרירים ואת השרירים לעצמות" כבר בשלב ראשוני של ביצוע התנוחה, "לחבק" את כל האיברים הפריפריאלים אל המרכז ולאסוף אותם אל נקודת המיקוד. (מפאת קוצר היריעה- לא אוכל לפרט כאן מעבר לדברים הנ"ל אך לדוגמא: הכְוָונַה השייכת לשלב זה נקראת "רגלי מספריים": בעמידת פיסוק בתנוחת לוחם 1, התלמיד מנסה לקרב את הרגליים אחת לשנייה כמה שיותר מבלי להרים את כפות הרגליים מהרצפה תוך הפעלת כמה שיותר שרירים ברגליו). וברמה הפסיכולוגית: נסו להפגין אומץ, מוטיבציה, תשוקה, צרו חום (להט גופני), נוכחות ואש
- התרחבות ספירלות פנימיות ( Inner spiral )
השלב הבא בתהליך הכניסה אל תוך תנוחת היוגה הינו הפעלה מורכבת למדי של הגוף במהלכה נדרש המתרגל לסובב את הירכיים הפנימיות ולהרחיק אותן זו מזו על מנת ליצור מרחב לבסיס עמוד השדרה הנטוע בעצם העצה (Sacrum). ה-"ספירלות" הנן למעשה הפעלה מיטבית של השרירים, המִפְרָקִים והעצמות כיחידה מתואמת אחת (ראה "אנרגיה שרירית") שנועדה לאפשר להתקדם לשלב הבא (הידוק ספירלות חיצוניות). רק הפעלה מתואמת של ספירלות פנימיות וחיצוניות תאפשר התרחבות אורגנית של עמוד השדרה ויתר האיברים בגוף כולו (ר"ע "גמישות"). ברמה המעשית, מדובר בשילוב של התנועות הבאות: הידוק של השוקיים פנימה והרחקה של הירכיים אחת מהשנייה תוך סיבוב עדין של הירכיים פנימה ו-"הוצאת" הישבן. פעולות אלה נעשות בעיקר עם סדרה של שרירים "נשכחים" המכונים לעיתים שרירי ה-"ירכיים פנימיות" (Adductor Longus, Bravis, Magnus) ובעזרת שרירים הנמצאים בצד החיצוני של הירכיים (Tensor Fascia & Glutus medius). לא ניתן כנראה להעביר במאמר זה את אופן הביצוע המדויק של הפעולה אבל תאמינו לי שאם תרגישו פעם אחת את החוויה הנלווית להפעלה מתואמת של סדרת השרירים הזוּ ואת ההשפעה שלה על הגב התחתון – תבינו את כוונתי...כמורה שעסוק כמעט בכל סיום של שיעור יוגה בניסיון להקל על גב כואב של תלמידים (וחלק רב מהפעמים כאב ש-"נרכש" במהלך התרגול...), הַכְוונָה פיזית העשויה למנוע את התופעה, התקבלה בברכה כמעט מהרגע הראשון. אך כפי שכבר ציינתי, אנו רק באמצע הדרך ויש הכוונות נוספות.
- הידוק ספירלות חיצוניות (Outer Spiral)
גם כאן מדובר בהפעלה מתואמת של סדרת שרירים, אך שוב ברצוני להדגיש את חשיבות ביצועם של כל חמשת העקרונות ואת הסדר הנכון למימושם. כל חמשת העקרונות מהווים פעולות משלימות ורק ביצוע מתואם והדרגתי של כולן יחד במהלך תרגול מנחי הגוף המכונים על ידנו אסאנה, יביא לתוצאות חיוביות לאף לריפוי הגוף. הידוק הספירלות לא יכול להתבצע כפעולה נפרדת. קודם לכך, יש לבצע התרחבות של הספירלות (ראה סעיף 3) ורק לאחר מכן הידוק. ברמה הפיזית – מדובר בהפעלה מתואמת של שרירי הישבן הפנימיים (Piriformis, Gemellus superior/interior, Quadratus Femoris) והכנסת עצם הזנב פנימה אל בין הרגליים ומטה, תוך הידוק הבטן התחתונה, רצפת האגן והירכיים הפנימיות (Sartorius) מה שיגרום להארכת הגב התחתון ויביא אותו למנח טבעי ונעים (נייטרלי). בכך, נמנע הכיווץ הלא נעים בגב התחתון המתלווה לעיתים קרובות לתנוחות נפוצות כמו כפיפות לאחור. אני בהחלט מודע לקושי העצם של תלמידים מתחילים ליוגה להבין וליישם בצורה מעשית את ההנחיות תוך הפעלת כל סדרת השרירים הזו אבל מנסיוני, מספיק להדק חֵלֶק מהשרירים הנ"ל על מנת להתחיל להרגיש את התחושות הנהדרות בגוף. ומשעה שהחוויה חיובית – מעוּדדים התלמיד והמורה להמשיך ולחקור את החופש שמעניקים יישוּמם של עקרונות אלה (ובפרט- הפעלה מתואמת של ספירלות מתרחבות ומתכנסות). כאן המקום גם להזכיר שקיימות ספירלות נוספות בגוף מלבד ברגליים אך כפי שציינתי – קצרה היריעה. אומר רק שהספירלות של הזרועות והכתפיים חשובות במיוחד לתנוחות הפוכות ושישנם מעגלים אנרגטיים נוספים המוזכרים ב-"מדריך למורה האנוסארה" שכתב ג'ון פריינד)
- הפעלה של אנרגיה אורגנית (Organic Energy)
רק לאחר ביצוע של כל ארבעת השלבים הקודמים, מתפנה התלמיד לביצוע השלב האחרון – התרחבות הגוף והתודעה ויצירה של חופש אישי והנאה. הטעות שלי היתה, שרַצְתִי מהר מדי בניסיון להפוך לאיש גוּמִי לפני שבניתי יסודות איתנים ושילמתי על כך באובדן ההנאה, חוסר נחת גופני ודעיכת הלהט הראשוני שהיה לי כשהתחלתי לתרגל יוגה. רק תהליך שבו אני מִתכָוְונֶן לפעולה שתוצאותיה הם שמחה וחופש, מתחייב להידוק אנרגטי לעבר המרכז ומבצע הכנה מדויקת של הגוף באמצעות עקרון הספירלות, יכול לאפשר לי בסופו של דבר בנייה של גמישות והתרחבות. ללא התבססות וארגון נכון של הגוף, כל נִסיון להתרחב מביא בסופו של דבר להתפרקות והתפזרות. התרחבות מתחילה בהתכנסות ובנייה של מרכז יציב וחזק, בארגון נכון של הגוף, ורק לאחר מכן ניתן לשאוף לצאת לחופשי. בדיוק כמו שקאנט הזקן אמר: חופש קיים אך ורק בתוך מסגרת וללא מחויבות לא ניתן להשיג חופש. ההכוונות הפיזיות של ביצוע השלב החמישי כוללות התרחבות מנקודת המיקוד בתנוחה אל עבר הפריפריה, התפשטות מהמרכז ומהשרירים החוצה על מנת להעביר אנרגיה לעבר העור והלאה. נחפש הארכה בגוף, התרחבות הנשימה ונתמתח בכל חלקי הגוף כמו שאנחנו אוהבים מבלי לאבד את המרכז שבנינו עד כה. האנרגיה האורגנית היא ביטוי של זריחה פנימית מנקודת המיקוד שלנו באסאנה לעבר הסובבים אותנו. התרחבות הלב ואיכויותיו לעבר הגוף ומשם החוצה לעבר שאר המתרגלים בקבוצה וכל מי שנמצא בקרבתנו. האנרגיה הזו מכונה "אורגנית" מכיוון שהיא נחווית ככוח החיים הפנימי המנסה בעוצמה לפרוץ לעבר החופש. זהו טבענו האמיתי.
אני מניח שלמתרגלים מנוסים ולמורים ליוגה, הדברים המוצגים במאמר זה אינם חדשים לחלוטין. כפי שכבר ציינתי, ג'ון פריינד היה שנים רבות מורה בכיר לאיינגר ושהה זמן ממושך בבתי ספר ליוגה השייכים לזרמים אחרים. לדעתי, ייחודיותה של השיטה המכונה "אנוּסָארַה" הינה באינטגרציה המובנית שהיא מבצעת בין חלקיו השונים של המידע ומגבשת אותם לכלל תורה אחידה ושלמה (עד כמה שניתן...). גם אני שמעתי מספר רב של פעמים הכוונות דומות לשהייה בתנוחה ולתרגול נכון, אך הצגה מפורטת ומלאה כמו זו שנמצאת ב- חמשת "העקרונות האוניברסלים של היישורת" (אותה הבאתי כאן בקיצור נמרץ) לא פגשתי עדיין. כך באנוסארה, הרעיון הוא לשלב בין עבודה מנטלית–רוחנית, יצירת חום ולהט (טַפָס) גופני, כוח, דיוק, גמישות ופתיחת הלב ולאפשר לתלמיד לחוות הנאה ושמחה לכל אורך תרגול היוגה. לי ברמה האישית- החזיר תרגול האנוסארה את האמונה בכוחה המרפא של היוגה, ביכולת שלי לעזור לתלמידים להכניס אור ושמחה ולשפר את איכות חייהם דרך תרגול היוגה. אני כמורה ליוגה – יצאתי נשכר !
במאמר הבא אמשיך ואסקור את הרעיונות המרכזיים העומדים בבסיס הפילוסופיה הטָנטְרִית שהיא חלק בלתי נפרד מתרגול האנוּסארה ואעמוד על השוני העקרוני בתפישת העולם בינה ובין אסכולות אחרות.
*תגובות, הארות והערות יתקבלו בברכה erelbz@gmail.com
אראל בן צדוק, מורה ליוגה ומנהל "סטודיו תכלת" ליוגה בכפר סירקין.
לקהילת אנוסארה יוגה בישראל (פייסבוק)
| | |
| אנוסארה יוגה – לגלוש על גלי החיים (חלק ג') / אראל בן צדוק
בפרקים הקודמים, סקרתי את הרקע הפילוסופי העומד בבסיס האנוסארה יוגה ואת עקרונות היישורת הייחודיים של אחד מהזרמים החדשים והמלהיבים ביותר ליוגה כיום בעולם. בפרק זה, אמשיך ואתאר ביתר פירוט את הרעיונות המרכזיים של השיוויזם הקשמירי (המכונה בפי העם "טנטרה") ואת תפיסת העולם הייחודית ביחס למושגי יסוד כגון תשוקה וחופש, העומדים במרכז ההגות במזרח.
פתחתי את חלקו הראשון של המאמר בסיפורי האישי, המתאר את הרקע שקדם לתהליך שבסופו הפכתי ל-"מורה ליוגה". לא אלאה את הקוראים ואחזור על הסיפור כולו, אך חשוב לי להדגיש שאל עולם היוגה לא הגעתי לאחר בירור מעמיק והחלטה מושכלת כחלק מתכנון קריירה מדוקדק אלא "התגלגלגתי" אליו לאחר שעזבתי את עולם העסקים בו בניתי לעצמי שֶם ומעמד במשך שנים רבות. מאוחר יותר למדתי, שהסיפור האישי שלי תואם במידה רבה את סיפורם של היוגים הראשונים שמהם ליקט פטנג'לי את הטקסט המכונה "יוגה סוּטְרָה" ועליו מבוססים שיעורי היוגה (גם בעולם המערבי) עד עצם ימים אלה.
היה זה פרופסור בן עמי שרפשטיין בספרו "הפילוסופים כבני אדם" , שהאיר את עינינו לזיקה שבין ההיסטוריה ונסיבות חייו של אדם לבין הרעיונות אותם הוא מעלה על הכתב. הפרופ' טוען ומוכיח שהיחס שבין הפילוסופיה וניסיון החיים של הפילוסוף משמעותי להבנת הגותו במידה בלתי מבוטלת.
אם כן, מי היו היוגים הראשונים ? מה היה התהליך שגרם להם לפתח את תורתם ה-"מהפכנית" וכיצד הגיעו לתובנות הייחודיות המתוארות ב- "יוגה סוטרה" של פטנג'לי ?
חוקרים ממזרח וממערב מתקשים להצביע על המועד המדויק של הולדת המסורת היוגית, אך רבים מהם משערים שהדבר התרחש במהלך תקופה בה שלטו ללא עוררין בעמק הגנגס "חוקי מַנוּ" והכתבים המכונים "וֶודוֹת". מדובר בתהליך מקביל (פחות או יותר) לזה שהתרחש באגן הים התיכון בו שבטים נודדים התיישבו על אדמות קבע והתחילו לעסוק בחקלאות. כך נוצר הצורך להתאגד לציוויליזציה המבוססת על חוקים משותפים המסדירים את אורח החיים המקובל. בהדרגה, נוצרו המאפיינים הבסיסיים של התרבות המכונה בפינו – "הודית". בין השאר הוגדרו המעמדות, היחס לאל, חוקים הקשורים למבנה החברה, יחסי רכוש, נישואין וכיו"ב.
על הרקע הזה קמה קבוצה של אנשים שהחליטה שהחיים כעובדי אדמה בתוך מסגרת נוקשה של חוקים ואמונות איננה מתאימה להם. מדובר היה בקבוצות של גברים, שעזבו את משפחותיהם, נשותיהם וילדיהם ויצאו להתבודד ביער. למעשה, היו אלה היוגים הראשונים...
כאמור, עזבו היוגים את עולם החומר ופנו אל היער. חשוב להבין שזהו איננו רק תהליך "נפשי" אלא גם ובעיקר תהליך פיזי. היער - מקום האפשרויות הבלתי מוגבלות, בו ניתן להתחבר אל הטבע הראשוני ללא חוקים או ציוויים. היער – בו אין צורך לעסוק בחומריות שאפיינה את עבודת האדמה הסיזיפית בה עסקו כל חייהם. היער – בו ניתן להתבודד, לצום ולמדוט ללא הפרעה במשך שעות, ימים ואפילו שנים היווה את ביתם החדש של היוגים. ביער פותחו מושגים כגון קיוואליה (לְבַדִיוּת), פראטיהארה (כינוס החושים), סמהדי (מדיטציה) וכן הלאה. ביער הצליחו היוגים לעבור מעולם החומר השברירי וההפכפך לעולם הרוח הנצחי והיציב. ביער התאפשר לראשונה ליוגים להגיע לשחרור (מוֹקשָה) מהנוקשות המצמיתה שאפיינה את שגרת חייהם בשדות האורז.
קריאה של ה-"יוגה סוטרה" על רקע תולדות חייהם של היוגים מאפשרת הבנה עמוקה של הגותם. במידה רבה, היוגים מרדו בעולם התרבותי ופיתחו תורה מהפכנית ולכן נקראים עד עצם היום הזה גם "פנדו" (בהודית "משוגע"). היוגים שילמו על חירותם בבדידות וניתוק מהחברה התרבותית של אותה תקופה מכורח ו/או מרצון וזכו ב-"הארה" רוחנית.
בדיעבד הבנתי, שסיפורי האישי מקביל במידה רבה לתהליך אותו עברו היוגים הקדמונים. גם אני החלטתי לפרוש מן העולם (מרצון או מחוסר בררה – מה לעזעזל ההבדל ?) ולצאת לגלוּת רוחנית. גם אני התאכזבתי מעולם העסקים התחרותי, המשוּפע בחוקים עסקיים ומגבלות כלכליות ובחרתי לפרוש אל ארץ הרוח בה האפשרויות באמת בלתי מוגבלות. גם אני בחרתי למדוט, לעצום עיניים ולפוש בשבילי האוניברסיטה (ה-"יער" המודרני) כמו היוגים הקדמונים. רק בשלב מאוחר יותר המשכתי ללימוד שיטתי של התורה היוגית במסגרת קורס מורים ליוגה. תמיד טענתי בפני חברי שלא בחרתי באורח החיים היוגי לאחר בירור מעמיק ולימוד של החוכמה העתיקה ויתרונותיה אלא שפשוט "מצאתי את עצמי" שם כי זאת הייתה הגישה שתאמה ביותר את הלך הרוח שלי באותה התקופה...
מצאתי לנכון לספר לכם את כל הסיפור הארוך הזה כדי לתאר את הרקע המסביר מדוע הפגישה שלי עם הפילוסופיה של האנוסארה הכתה אותי בתדהמה. מצאתי גישה שונה לחלוטין מזאת של היוגים שפרשו אל היער ויחד עם זאת לא פחות אינטליגנטית ומעוררת השראה. במאמרים הקודמים, סיפרתי את הרקע של הפילוסופיה הטנטרית ותיארתי את עקרונות היישורת והתנועה של האנוסארה יוגה. אמנם אני מודה שהגעתי אל האנוסארה בעקבות חוויוֹת והכוונות גוּפניות ולא ידעתי דבר וחצי דבר על הרקע הפילוסופי של השיטה, אך יחד עם זאת, הסיבה שאני נשאר באנוסארה היא הגישה הרעיונית העומדת בבסיס התרגול. באתי בגלל התרגול ונשארתי בגלל הפילוסופיה. בפרקים הקודמים, כבר נתתי רקע לקוראים ואני ממליץ לחזור ולקרוא אותם אם טרם הזדמן לכם לעשות זאת, אבל עכשיו ברשותכם, אני מעוניין לצלול עמוק יותר אל תוך נבכי הפילוסופיה:
לא הרבה ידוע על מקורו של השיוויזם הקשמירי, המכונה כיום ברחבי העולם "טנטרה". בין השאר, משום שהחקירה המערבית של פילוסופיה זו התחילה להתבצע רק לפני שנים ספורות ע"י קומץ חוקרים מארצות הברית. התקופה המדויקת בה אנו מבחינים בניצני הטנטרה איננה ניתנת להגדרה במדויק עקב העובדה שנהוג היה לשמור תורה זו בסודי סודות. מספיק לעיין ברפרוף ב-"חוקי מנו", ב-"וודות", ב-"אוּפַנישָדוֹת" או ב-"יוגה סוטרה" כדי להבין מדוע. הטנטרה חותרת תחת כולן ובה בעת מחבקת ומכילה פילוסופיות אלה. קל להבין מדוע שמרו חסידי הטנטרה תורה זו מפני הקונצנזוס ובוודאי על רקע הודו השמרנית והסגפנית של אותה תקופה.
האנשים שפיתחו את הטנטרה היו שונים בתכלית השינוי מאותם עובדי אדמה שכרעו תחת נטל מערכת החוקים בעמק הגנגס עד שנאלצו לעזוב את ביתם ולעבור ליער. היו אלה בעלי משפחות מבוססים שרצו להמשיך את החיים ה- "ארציים" אך יחד עם זאת לא לוותר על חיי הרוח ואף לזכות בהארה. הרעיון הכללי העומד בבסיס הטנטרה הוא שיש להמשיך לחיות חיים "חומריים" אשר חשיבותם איננה נופלת מהחיים ה-"רוחניים". הרוח והחומר "ארוגים" אלה באלה וזהו אף אחד מהפירושים של המילה "טנטרה" בסנסקריט. אם ברצונך לחיות חיים רוחניים, אין צורך להתנתק מהגשמיות אלא ניתן לחיות את שניהם זה לצד זה מכיוון שהעולם הגשמי הוא ביטוי של העולם הרוחני ושניהם למעשה צדדים שונים של אותו דבר. זוהי כאמור פילוסופיה נון-דואליסטית המאפשרת לבחור את הטוב מכל העולמות.
באותו אופן, מתייחסת הטנטרה גם לתשוקה. עפ"י היוגה הקלאסית וגם עפ"י הבודהיזם שפותח מאוחר יותר, התשוקה היא המקור העיקרי לסבל בחיינו (ר"ע ארבע האמיתות הנאצלות) , אך בטנטרה, התשוקה היא שורש הפיתרון לכל בעיותנו. ללא תשוקה אין חיים וללא חיים אין התפתחות רוחנית. ולכן, עלינו להתמיד ולמלא את תשוקותינו ולא לוותר עליהן בשום פנים ואופן מכיוון שהן המפתח להארה. אמנם הדרך למימושן של התשוקות עשויה להיות רצופה במהמורות אך ראוי להפנים את העובדה שזהו תהליך חיובי מכיוון שבמהלכו אנו מפתחים את המודעות שלנו לחסרונות וליתרונות הנחוצים לנו (יחד) על מנת לתפקד בצורה "מושלמת". העדר תשוקה בעוצמה מניחה את הדעת היא הבעיה העיקרית שלנו. אנו צריכים לגייס כוחות פנימיים, לאסוף את עצמנו עד כמה שיותר על מנת להגביר ולהעמיק את התשוקה שלנו לחיים מלאים ומספקים.
הטנטרה גורסת שהמחזוריות בטבע היא חלק בלתי נפרד מהקיום הקוסמולוגי של העולם. בניגוד לאידיאל הנצח אליו שואפים היוגים במסורת הקלאסית, סבורים חסידי הטנטרה שפעימות היקום הן המאפיין החשוב ביותר של הרוח האלוהית (המכונה בפיהם- שיווה). יצירה, הישארות (זמנית) והעלמות (דעיכה) הן טבע העולם ומי שמתנגד לגורלו "זוכה" בסבל ואומללות. הפילוסופיה הטנטרית לועגת למנהגם המשונה של היוגים לצום, לעצור את הנשימה ולתרגל מדיטציה על מנת לגעת בנצח (הרוחני) וטוענת שאלה ניסיונות שווא. לדידם של חסידי השיוויזם הקשמירי- הנצח מתקיים באמצעות מחזוריות אלוהית המתממשת בחיים הגשמיים בכל רגע ורגע. (וכן, אני מודה שצריך לקרוא את המשפט הזה כמה פעמים בכדי להבינו...)
גם מושגים נוספים מתחום ההגות המזרחית "מטופלים" באותו אופן ע"י הפילוסופים של הטנטרה עד שלעיתים נדמה שה-"ספורט" הלאומי שם הוא לקחת את אותם מונחים מסורתיים-קלאסיים ולהעמיד אותם על הראש. בשורות הבאות אנסה להראות בקצרה איך ניתן לפרש פירוש טנטרי כמה מונחים מפורסמים לעומת הפירוש הרווח במסורת הקלאסית. חשוב לי להדגיש שהמפרשים הטנטרים סברו שהטקסטים הקלאסיים אינם שגויים אלא שמדובר במפתחות מוצפנים שפוענחו בצורה שגויה לאורך השנים. משימתו של תלמיד חכם הנה לפרש כתבים אלה בצורה נכונה וראויה. להלן הדוגמאות:
מהו חופש (מוֹקְשָה)?
בעוד חופש הוא "ה"-מטרה של רוב התורות המזרחיות ומשאת נפשם של מיליוני אנשים המחפשים את דרכם ברחבי העולם, טוענת הטנטרה שזהו איננו יעד שניתן או צריך לשאוף אליו כלל וכלל... חכמי הטנטרה טענו שכולנו חופשיים אך לא כולם מודעים לכך. הטנטרה סבורה שתמיד יש לנו יכולת לבחור גם אם זה לא נראה מיד על פני השטח. איננו משיגים חופש באמצעות תרגול היוגה מכיוון שאנחנו כבר חופשיים. שומה עלינו להכיר, לדעת ולפעול עפ"י עובדה זו בכל האמצעים העומדים לרשותנו. הדרך הטובה ביותר לתרגל חופש - הנה לבצע בחירות "מגבילות" ולהתחייב אליהן גם במצבים מאתגרים. להגביל ולכבול את עצמנו היא הדרך הטובה ביותר לבטא את החופש שלנו. אם התחייבתי למשהו – זה קודם כל ביטוי לכך שהנני אדם חופשי וליכולת שלי לבחור. ללא גבולות (שאקטי) לא נוכל לחוות את החופש התיאורטי (שיווה) וכך, התחייבות ובחירה מעשית הופכת בטנטרה להיות הביטוי האולטימטיבי לחופש מוחלט !
מהם כוחות יוגיים (סידהא) ?
בפרשנות הקלאסית ליוגה סוטרה, "כוחות על" מושגים לאחר תרגולי יוגה ארוכים הכוללים, טיהור (פיזי ומחשבתי) מדיטציה ועליה לדרגה רוחנית גבוהה תוך זניחת החיים החומריים והרכוש. הכוחות היוגיים הם "על טבעיים" ומאפשרים חיי נצח, ריחוף באוויר ועוד. עפ"י הטנטרה, כוחות אלה כבר נמצאים בכל אחד ואחד מאיתנו והם חלק בלתי נפרד מהטבע שלנו. למעשה ירדנו לעולם מושלמים. "כוחות העל" הם נקודת ההתחלה ולא המטרה הסופית. משימתנו היא לחוות עונג, לחגוג את עצם היותנו מושלמים, להיות מאושרים ולבטא זאת באמצעות מעורבות הולכת וגוברת בחיים על פני האדמה. השחרור מושג דרך החיים ולא באמצעות התנתקות מהם (כדוגמת היוגים ביער). כדי לדעת את עצמנו, עלינו ליצור וריאציות שונות של עצמנו, לפעול בכיוונים שונים ובדרכים מנוגדות, להכניס את אלמנט ה- "שאקטי" לחיינו. מטרת התרגול הפיזי איננה להשיג (הארה/חופש) או להתקדם בסולם הערכים הרוחני אלא להבין ולחוות את טבענו האמיתי. ראוי להכיר בכך שהדרך לחוייה של שלמות תמיד עוברת דרך חוויה של חוסר שלמות.
מהי הארה (סמהדי) ?
הארה איננה יעד אלא מצב מתמשך הקיים בכל אחד ואחד מאיתנו. כולנו מוארים מעצם טבענו ואף יכולים לחוות זאת בקלות בכל רגע ורגע. הטנטרה מעודדת אותנו להיות מחוברים יותר אל החוויות הללו הכוללות אהבה, שמחה, רוגע שלווה וכל רגש העולה בנו. כל חוויה היא הארה . כמובן שלחוויות שליליות יש תפקיד – הן "מאירות" ומדגישות את החוויות החיוביות שהיינו רוצים בקיומן ומסמנות את היעדים שלנו בחיים. בכל פעם שמשהו רע קורה לי, אני יכול לשוב ולחזק את רצוני בחוויה מתקנת ולעשות כל שביכולתי על מנת להפיק גם ממנה את המיטב. על פי הטנטרה, העולם לא שם בדרכך מכשולים ובעיות אלא אך ורק אתגרים וסימנים. בניגוד לפטנג'לי המטיף להתקדם למימד טרנסדנטי של "מעבר לצמדי הניגודים" (או בשפתו של ניטשה – "מעבר לטוב ולרע"), סבורה הטנטרה שכל החוויות- כבודן במקומן מונח ואין צורך להתגבר עליהן או לעלות למימד גבוה יותר. הטנטרה היא פילוסופיה "מאשרת חיים" (Life Affirming) העומדת בניגוד גמור לגישתם של היוגים ה- "קלאסיים" שפרשו למעשה מן החיים לעולם ש-"כולו טוב" ( ניטשה כינה עולם זה בלעג "הצללים החיוורים של המציאות").
מהי המטרה שלנו בחיים ?
לחיים אין מטרה, החיים הם היצירה הנפלאה של "שאקטי" בת זוגו של שיווה שנולדה מתוך פיו על מנת לבטא את עצם קיומו הנהדר (ראה את חלקו הראשון של המאמר). שאקטי היא היכולת לשמוח במה שיש ! תמיד עלינו לזכור שאין לאן להגיע או לשאוף... או בשפתם של הנחמנים (מברסלב): "נולדת- הרווחת !" כמאמר הסטיקר. המטרה בחיים היא התהליך (ואני בהחלט מודע לסתירה לכאורה שיש במשפט זה). הכוונה היא, שאם אין לאן להגיע ואין טעם ללכת "מעבר לחיים" , ראוי שנהנה מהדרך (מזכיר קצת טאואיזם... נדמה לי שאם היוגה הקלאסית מזכירה קצת קונפוציוניזם, הטנטרה מתנגדת לה כדוגמת משנתו החתרנית של לאו צ'ה). רגשות הם מתנה. מחשבות הם מתנה. לחיות זאת מתנה נפלאה ועלינו ללמוד כיצד להעריך את מה שנפל בחלקנו במקום לנסות לברוח מכאן אחוזי אימה לעולם הצללים והדמיונות המנותק מהמציאות. "סט-צ'יט-אננדה" היא טעם החיים: מודעות לעובדה שאנו עשויים ממולקלות של חיים, שמחה והנאה. המצב הטבעי איננו מצב של עצירת מחשבות (סמהדי) והתכנסות פנימה (פרטיהארה) במובן הקלאסי אלא מצב של זרימה וחיבור. היוגה – היא תהליך של יצירת חיבורים בין אנשים, חיבור ביני לבין המחשבות והרגשות שלי, חיבור לדברים שגדולים ממני על מנת לינוק מהם עוצמה (מדוייק יותר לומר – ללמוד מהם על היכולות האדירות הטמונות בי). החיבור הוא הדרך שלנו ליצור מעורבות ומחוייבות עמוקה יותר לחיים ולעולם על מנת לבטא את החופש שלנו. הרוע, השקר והחושך (החשובים לכשלעצמם) מייצגים תמיד העדר חיבור. כאשר החיבור מיטבי, השלילי נעלם.
החיבור החשוב והקשה ביותר הוא אל בני האדם, אל הקהילה. במקום לעצום עיניים ולהתכנס, יש ללמוד להשתמש בחושים ובכישורים העומדים לרשותנו בצורה מיטבית על מנת ליצור חיבורים אל הקהילה שמסביבנו ואל הקהילה שבתוכנו. באנוסארה אנו מתרגלים בקהילה, ומחזקים אחד את השני תוך הכרה בחשיבות השוני שבינינו, התורם גם הוא לחגיגה הגדולה המכונה "חיים". אנו חלק בלתי נפרד מהקהילה שאנו בוחרים לחיות בה.
(באנגלית זה נשמע טוב יותר : You are the company you choose"").
הערה: בניגוד לדעתם של אנשים רבים העוסקים בניאו-טנטרה, מטרת חיינו איננה סקס. הסקס הוא דוגמא מצויינת להמחשה של "מטרת החיים" או יותר נכון להמחשה של הדרך או התהליך שעלינו לעבור במהלך חיינו. הסקס מייצג את הזהות בין מה ש-"צריך" לבין מה ש-"כדאי", ההקבלה הנהדרת בין "חובה" ל- "הנאה". וכך, באופן טבעי- הסקס הוא מכשיר, כלי ליצירת הדור הבא. יכולת "טכנית" ליצירת המשכיות הכרחית של הגזע. כך זה אצל רוב בעלי החיים. בא הטבע ויצר אצל בני האדם הנאה עצומה מאותו "כלי" ודרך מודעוּת (וזה איננו כך אצל בעלי חיים בעלי מודעות נחותה משלנו) הפך כלי של "חובה" לעונג אדיר ואין-סופי במהלך מרבית חיינו. הטבע מראה לנו שאם כבר חייבים להמשיך את הדור הבא ממילא, למה שלא נעשה את זה באמצעות חגיגה והנאה ?
מהי אמונה ?
אמונה היא המקום בו אנו בוחרים "לשים את ליבנו". אמון פירושו הבנה שהעולם "מסדר" את העניינים תמיד לטובתנו גם בזמנים קשים או במצבים של אי ודאות. אמון פירושו, שלנו עצמנו, יש את היכולת להתמודד עם כל מה שנקרא בדרכנו. מתוך כך טוענת הטנטרה, שאמון בעולם ואמון בעצמנו אלה שני צדדים של אותו מטבע הנמצא במרכז היקום. מוקד ההתרחשות הוא "אני" ולא בעולמות העליונים. אם העולם אין-סופי בגודלו וללא גבולות (גם בעיני המדענים), מה טבעי יותר מאשר להגדיר אותי כמרכזו ?
כמטאפורה לפרשנות המפורסמת למשפטו של פטנג'לי בפתיחה של ה- "יוגה סוטרה", החיים על פי האנוסארה, משולים לאוקיאנוס ענק בו נעים הגלים ללא הרף. חלקם קטנים וחלקם צונאמי (ברוח הימים האלה). את האוקיאנוס הזה לא ניתן להשקיט או לעצור וגם לא צריך... הרעיון הכללי של תרגול האנוסארה, המבוסס על מסורת הטנטרה, הוא לגלוש על גלי החיים. לקחת גלשן מאיזה חבר (בהשאלה), לעמוד עליו ולהתחיל לגלוש ! ללמוד ליהנות מהעליות ואף יותר, מהמורדות של החיים. יש להכיר בכך שאנו נמצאים בסביבה דינאמית ומשתנה ולפעול בהתאם בכל רגע ורגע. במקום לעצום עיניים ולנסות להשקיט או לעצור את הגלים – פשוט נסו לגלוש עליהם ! היוגי הקלאסי משול על פי פרשנות זו לאדם העומד בלב ים, מסביבו גלי ענק, הסוגר את עיניו, אוטם את אוזניו, קופא על מקומו ומדמיין שהעולם עצר מלכת רק מכיוון שמחשבותיו נעצרו. לא קשה לראות את האבסורד העומד בבסיס התפישה שניתן וצריך לעצור את גלי המחשבה כפי שמתואר בפירוש הקלאסי של היוגה-סוטרה. עפ"י המסורת הטנטרית, היוגי הקלאסי משול לאדם מפוחד ומאוכזב, נוקשה ומלא סייגים העומד קפוא במרכזו של אוקיאנוס החיים ומנסה להימלט אל ה-"עולם שמעבר" על ידי תרגול רוחני נבוב אך ללא הועיל (הרי שבסופו של דבר גם ביער יש חיות רעות וצריך להתקיים ממשהו...). האלטרנטיבה הטנטרית היא לתרגל גמישות מחשבתית וגופנית, לשכלל כישורי גוף ונפש על מנת להתנהל טוב יותר מול האתגרים הרבים שמעמידים לנו החיים ובעיקר – לחגוג את עצם קיומנו כבני אדם !
תמו ונשלמו שלושת החלקים של המאמר בו ניסיתי (בקצרה) להביא בפני הקורא הישראלי את עיקרי ההגות עליה מבוססת שיטת התרגול - אנוסארה. בימים אלה אנו מקימים בישראל קהילה של מתרגלי אנוסארה ונשמח אם תצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק. לצערנו אין בישראל עדיין מספיק מורים מוסמכים לאנוסארה הבקיאים בפילוסופיה הטנטרית על פי המסורת של השיוויזם הקשמירי, אך אנו פועלים ללא לאות על מנת לשנות מצב זה. תוכלו למצוא ברחבי הארץ סדנאות ושיעורי אנוסארה רבים המועברים ע"י צוות מורות-אורחות נפלאות הטורחות ומגיעות אלינו מארצות הברית (לעיתים קרובות) ומלמדות במרחבי תרגול הפרושים ברחבי הארץ.
אראל בן צדוק, מורה ליוגה ומנהל "סטודיו תכלת" ליוגה בכפר סירקין. חובב אנוסרה :-)
הערות , שאלות או בקשות ניתן לשלוח ל- erelbz@gmail.com
תודות: לד"ר דני רווה על תרגומו מאיר העיניים ליוגה סוטרה, לטוד נוריאן על פרשנותו לכתבי הטנטרה ולתרגומים בעברית שנערכו באדיבות הגר חרפק. | |
|
| |
|
|
|
)
)
